ח מפה. הכבישים, אולי השמות הזרים. לא יודע. גם לי יש חולשה למפות כבישים. אני נהנה מתכנון הטיול לא פחות מהטיול עצמו. סימון נקודות עניין על המפה, תכנון הדרך, גילויים של אירועים ופסטיבלים בנבכי האינטרנט ובפורומים הנידחים,מקומות לינה מיוחדים ועוד כהנה וכהנה. כשאני צולל לתוך המפה, על הרצפה בבית, אני מתחיל לנסוע, כמו מגלה ארצות, כמעט רואה את המראות הקרובים והרחוקים, את האופק. מול הספרים והמפות אני כמו בחור מול המראה, מתכונן ככל הניתן לפגישה הראשונה.
אל המפגש הראשוני עם הפשטות והיופי המקומי. מצאנו מענה הולם ומובן מאליו להיעדר המוזיקה ברכבנו – השקט. שקט מקומי. המראות הביאו איתם פסקול שיש לתת לו מקום בתוך האוטו הסגור.
ב. האישה, כבת חמישים, עומדת על העגלה ומעבירה את השחת לגבר צעיר המסדר את הערימה. שניהם לבושים בבגדים מסורתיים. היה ניתן לראות שהגבר נהנה מתשומת הלב של מצלמתי ומשאלותינו. אחיו הצעיר ששימש כמתורגמן, בהיותו סטודנט באוניברסיטה המקומית, הסביר לנו את שלבי הייבוש של השחת. אחרי סיור באחוזה, בה יש סוסים, כבשים ושטח לגידול שחת, ותמונות נוספות, נפרדנו לשלום. הענקנו להם תשורה צנועה, החלפנו כתובות דוא"ל והמשכנו בדרכינו.
מתרחצים במימיו. היה יום חם מאוד, והחלטתי לרדת בשביל הצר לכיוון הנהר והילדים. התרגשות עזה אחזה בילדים – שעל פי צבע עורם ניחשתי שהם בני הרומה (צוענים) – כשהם ראו זוג מטיילים שבאו מרחוק (לפחות מבוקרשט!). הם הקיפו את המכונית בפליאה והגדולים יותר עשו פוזות למצלמה בקפיצות ראש למים. לקח לי זמן להבין שהם רוצים תמורת זה תשלום.
חוץ ישנה חצר עם שולחנות פיקניק ונוף שנפתח לשדות ולרכס הסלעי שהכפר שוכן בצילו. כשהתקדמתי לקצה החלקה ראיתי שבעלת הבית ובתה העוזרת לה, גרים במחסנים, שפעם בוודאי הכילו כלים חקלאיים, והיום הוסבו לחדרים צנועים וקומפקטיים.
מגֵירה מגִירה 