שבדיה

הערב החל לרדת – עד כמה שהוא יכול לרדת בקיץ של שבדיה. במעין סימן מוסכם, החלה להקת נגנים קטנה לנגן מנגינות עממיות עליזות, כיאה לחגיגת אור שכזאת. המנגינות חוזרות על עצמן, אבל זה לא מפריע. נראה שהפסקול מתאים בדיוק לאווירה, מלווה היטב את זרי הפרחים על ראשי הילדות, הלבוש המסורתי הצבעוני, הירוק המתחדש וכחול השמים, הנצבעים על ידי האור האביבי הטרי.

היתה זו החוויה הראשונה בביקורי בשבדיה, בסוף השבוע של ה-20 ליוני, הלא הוא "היום הארוך בשנה", המכונה בשבדיה Midsommar (אמצע הקיץ). אירוע זה היה אחד הסיבות העיקריות לנסיעתי לחלק צפוני זה של העולם – חבל דאלרנה (Dalarna) בשבדיה, ועל שניהם – החגיגות והאזור –  אספר כאן.

חגיגות אמצע הקיץ (או אולי סוף החורף)
חג "אמצע הקיץ" נחוג ברבות ממדינות אירופה ובחלק מדינות אמריקה, ושמו שונה מעט ממדינה למדינה. החג משמעותי במיוחד במדינות סקנדינביה ובמדינות הבלטיות (ליטא, לטביה ואסטוניה), בהן הוא החג השני בחשיבותו לחג המולד.
ההחלטה נפלה על שבדיה, כי בעוד שאר מדינות האזור חוגגות לילה זה במדורות (קצת כמו ל"ג בעומר, בליווי מנהגי השתייה של פורים), השבדים חוגגים אותו בצורה אחרת ומיוחדת.
מקור החג בשבדיה הוא חג פריון מהתקופה הפגאנית, שעם השנים השתלבו בו מסורות נוצריות. החג חל בסוף השבוע של ה- 20 ליוני, הוא היום הארוך בשנה (בין 19-26 ליוני).
החג מציין את הפריחה והלבלוב של הטבע, אחרי החורף הארוך של ארצות הצפון. המקומיים לובשים בגדים מסורתיים ומתקשטים בזרי פרחים, הפורחים בעונה זאת.
בירוק ובפרחים מכסים גם את עמוד מייפול (Maypole או Midsommarstång) – אותו עמוד הנמצא בלבו של הטקס המסורתי, ואפילו המכוניות מקושטות.

חבל דאלרנה – הכי שבדי בשבדיה
בכל שבדיה חוגגים את חג אמצע הקיץ, אבל כשהעמקתי בהכנת הטיול, מצאתי את המקום האידיאלי לחגוג את סוף השבוע הזה ולראות את הטקסים המסורתיים והייחודיים. חבל דאלרנה (Dalarna) נחשב הכי "שבדי" בשבדיה, ומחובר למסורת ארוכת שנים, שעדיין נשמרת באירועים מסוג זה.
חבל דאלרנה הוא אחד מתוך 25 חבלי-ארץ (פרובינציות) בשבדיה,  הנמצא במרכזה של המדינה. הוא שימר תרבות עממית עשירה, הכוללת שירים, מוסיקה וריקודים ייחודיים, אומנויות שונות, ואף שפה ייחודית לאזור. רבים מהשבדים נוהגים לבלות באזור זה את חופשותיהם, בפעילויות כמו קמפינג, דייג וכדומה.
בלבו של חבל דאלרנה נמצא אגם סיליאן (Silijan), שבסביבתו התמקד ביקורי. האזור, כמו מרבית מרכז וצפון שבדיה, הוא בעל אוכלוסייה כפרית דלילה ומשופע באגמים. להיכרות מעט יותר מעמיקה עם חבל דאלרנה, נחזור בסוף הכתבה, אך תחילה אל חגיגות אמצע הקיץ.
* מבחינה מנהלתית מחולקת שבדיה ל-21 מחוזות (Län), והחלוקה לחבלי-ארץ (Landskap) היא חלוקה היסטוריה-תרבותית. קצת מבלבל, אבל חבל דאלרנה כולל גם מחוז באותו שם.

חבל דאלרנה – חגיגה שיתופית
איך מגיעים לחבל דאלרנה? למרות שהוא אינו מרוחק מאד מהבירה סטוקהולם (3-4 שעות נסיעה), לא היה ידוע לי על תיירים שמגיעים לשם, כדי לחוות את המידסומר או בכלל. בקיצור זה לא מופיע בלונלי פלאנט…
הישועה הגיעה מכיוון אחר ולא צפוי. כחלק מההכנות לטיול, במטרה להוזיל עלויות, נרשמתי לאתר http://www.couchsurfing.org/ , באמצעותו ניתן לארח ולהתארח אצל אנשים בכל העולם (על הספה, ומכאן שמו), וכך לחסוך בהוצאות ולהכיר אנשים.
בהתחלה חיפשתי חברים מהאתר (surfers בשפת האתר) באזור דאלרנה, שיוכלו לארח אותי, אך לא נחלתי הצלחה. בהמשך, נרשמתי לקבוצת "דאלרנה" באתר, ופרסמתי את כוונתי להגיע לאזור בתקופת חג אמצע הקיץ. לא עבר זמן רב, ומישהי בשם בלינדה פרסמה הודעה, על כוונתה לשכור בית ליד אגם, באחד הכפרים באזור, ממנו ניתן להגיע לחגיגות. היא הזמינה את כולם להצטרף וכמובן להתחלק בהוצאות.
בלינדה, אחרי פניה אישית שלי, לא רק הסבירה לי איך, כמה ולמה, אלא גם סידרה לי טרמפ מסטוקהולם ליעד (3.5 שעות), עם ארבעה חוגגים נוספים.

ארבעים אורחים בחגיגת המאה
את חג אמצע הקיץ חוגגים בשבדיה בערב שישי וביום המחרת. בחלק מהכפרים מקדימים את הטקס לערב יום חמישי, כדי לא להפסיד את הטקס בכפר המרכזי של האזור.
אני התארחתי בכפר זעיר למדי, ולכן ביום חמישי, בשעה 17:00, כבר חווינו את טקס הרמת המייפול (Maypole) הראשון שלנו. היה זה בכפר הולן (Holen), השוכן לחופי אגם אורסה (Orsasjön), ומרוחק כשעה וחצי מבירת המחוז העיר פאלון (Falun). הייתה זו שנתו ה-100 של הטקס, ואנו עוררנו עניין בכפר הקטן, ש- 40 צעירים מכל העולם נפלו עליו, ואפילו צולמנו לעיתון המקומי.
עיקר הטקס הוא הרמת אותו עמוד מייפול, שמקורו כנראה בהתקופה הפאגאנית. זהו עמוד גבוה, שצורתו הבסיסית צלב (כנראה תוספת מאוחרת למסורת הפאגאנית) שבקצותיו עיגולים, והוא מקושט בצמחיה ירוקה.
במהלך הטקס, האנשים המרימים אותו נעזרים במוטות עץ מוצלבים, או כאלה עם מעין "מזלג" מתכת בצידם העליון, החובק את העמוד המרכזי של המייפול. במשך כל הטקס, ואף לאחריו, מנגנת תזמורת מקומית של כנרים ואקורדיוניסט, בלבוש מסורתי, מנגינות עממיות.
בטקס יכול להשתתף כל אחד – מי בקישוט העמוד ומי בהרמתו. הגדילה לעשות ברזילאית אחת מחבורתנו, שזכתה לתקוע את המסמר האחרון בייצוב העמוד.
למרות שהתרבות הזו זרה לי, ולכאורה הטקס לא אמור לדבר אלי – התרגשתי. קשה להסביר זאת. אולי הציפייה וארגון הטיול שלי, שהשתלבו יחד אם הציפייה השנתית שלהם, לרגע אחד של חוויה מיוחדת לה ייחלתי.

מנהגי אמצע הקיץ
לאחר שהעמוד מקובע וזקוף, הסתדרו כולם במעגל ורקדו סביבו, תוך שהמקומיים, כולל הקטנים שבהם, לימדו אותנו התיירים את הצעדים. להפתעתי באחד השירים זיהיתי את מנגינת "האוטו שלנו גדול וירוק", והוסבר לי  שהשיר הוא שיר מוכר מאד בשבדיה Vi Gå Över Daggstänkta Berg (צועדים אל מעבר להרים מכוסי הטל).
חוץ מצעדים לריקודים יש גם תנועות, בהתאם לשיר. לדוגמא אחד השירים הוא "הצפרדע הקטן" (Små grodorna), ולכן יש לקפץ בהתאם…
http://‏http://youtu.be/rI8r5mXMMbE

לפתע השתרר שקט ואישה בלבוש מסורתי, אותה מלווה ילדה קטנה בלבוש תואם, צעדה לכיוון המרכז ושרה בקול גבוה ויפה. את המילים, כמובן, לא הבנתי, אך היופי לא מוגבל על ידי שפה. זאת לא הפעם האחרונה שנפגוש את הזמרת הזאת, שתעשה "סיבוב הופעות" בטקסים של הכפרים הסמוכים.

לשתות לחיים עם שנאפס
המוסיקה המשיכה בתוך אחד הבתים והמעוניינים יכלו להישאר ולהמשיך את הערב, ובדרך כלל נערכות גם מסיבות ריקודים במקום מרכזי בכפר, בכל ערב מערבי סוף השבוע. אך אנו חזרנו לבית "שלנו", בית כפרי טיפוסי בן שתי קומות, ביער ליד האגם. ליד הבית יש רפת ובה 40 פרות, ומכלאת כלבים, שבקיץ הם מובטלים ובחורף גוררים מזחלות.
התמקמנו, מי על מיטות ומי בשקי שינה ברחבי הבית. השבדים שבינינו לימדו אותנו על מנהגי החג, שירי החג, תוך שאנו מרימים את הכוסות, צועקים Skål (לחיים) ושותים מלא הכוס שנאפס.
כמו אצלנו, גם בשבדיה יש את ערב החג (Midsommarafton) ויש את יום החג (Midsommardagen), בו חוגגים את ארוחת החג. תפוחי האדמה מבושלים (שאיסופם מתחיל בעונה זאת), דגי הרניג מוחמצים, שמנת חמוצה, פאי מצמח מקומי, וגם בשר "על האש".  לקינוח – תותים ועוגת תותים מרהיבה, שכמותה לא ראיתי מעודי.

הטקסים בכפרים אחרים היו פחות או יותר אותו דבר, כאשר פה נוספת תהלוכה ושם הכפר גדול יותר, ולכן גם מספר המשתתפים. כל טקס והקסם שלו, אך אני שומר חסד לטקס הראשון שלי, בו הכי התרגשתי.

טיול בחבל דאלרנה

היישובים המרכזיים באזור הם העיר פאלון (Falun) והעיירות מורה (Mora), לקסנד (Leksand) ואורסה (Orsa), הסמוכות לאגם. אזור האגמים הגדולים של חבל דאלרנה הוא בעיקר אזור נופש קייצי לשבדים, שחלקם מחזיקים במקום בתי קיץ, אך הוא מציע גם מספר אטרקציות לתיירים.
סוס דאלארנה (Dalahäst) הוא סוס מגולף מעץ וצבוע באופן ייחודי, המשקף את מסורת גילוף העץ וגידול הסוסים באזור. בימי החורף הקרים, כשהתושבים היו ספונים בבקתותיהם, הם נהגו להכין אותו כצעצוע לילדיהם. ניתן למצוא אמנים המייצרים אותו בכל האזור, במיוחד בכפרים המקסימים  Nusnäs  ו-Tällberg, המשמרים מסורת ארוכת שנים.
מכרה הנחושת בפאלון (Stora Kopparberg) סיפק חלק ניכר מתצרוכת הנחושת באירופה, עד שנת 1992, אז הוא נסגר. בשנת 2001 הוא הוכר כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, וכיום הוא פתוח למבקרים. האתר כולל גם את בתי הכורים ומוזיאון.
בפאלון נמצא גם ביתו של הצייר קארל לארסון (Carl Larsson).
בעיירה מורה (Mora) נמצא מוזאון Anders Zorn, מגדולי ציירי שבדיה, בו ניתן לראות את יצירותיו ואת המקום בו הוא חי ויצר.
על הר Grönklitt, מצפון לעיירה אורסה (Orsa) נמצא פארק הדובים הגדול ביותר אירופה, והוא מציע מגוון פעילויות, כולל אתר סקי בחורף.

אני ממליץ לנסות להתחבר באופן כזה או אחר עם התושבים המקומיים, שיאמצו אתכם לטקס שהם הולכים אליו, ואולי גם יזמינו אתכם לחגוג את המשך החג.